שמות ספריי

בחירת שם לספר היא תהליך מרגש. בדרך כלל השם מתהווה תוך כדי הכתיבה, ולפעמים, ברגע האחרון, מתעצב לו שם חדש, מדויק יותר. המיקוד והדיוק, כפי שמתבקש משם לספר, הם מלאכתי האהובה.

אני אוהב את שמות ספריי.

ועם כל זה שכל ספר הוא מסע ייחודי, בהסתכלות לאחור, אני רואה שיש קשר בין השמות השונים. במיוחד אני מזהה שהרבה מספריי נושאים שמות בעלי משמעות כפולה. לא הייתה בזה כוונה מלכתחילה, אבל בדיעבד אני חש שהדבר הוא בעל משמעות.

למשל "אל הממשות", שמזמין גם את התנועה אל הממשות, וגם עוסק באלוהי הממשות.

למשל "מקום לגדול", שבו זמנית מדבר על מקום שבו יכולים לגדול ילדים, וגם על כך שיש עוד מקום לגדילה – משמע שזה עניין שכתרבות אנחנו עוד צריכים לחקור ולהתפתח בו.

למשל "חמישה ימים על שפת האמת" שעוסק בשפת האמת, אבל גם רומז על החוף שאנו יושבים עליו בשעה שאנו מתבוננים על הים הגדול.

*

כמובן, הייתי ער לכפל המשמעות כשבחרתי את השם לכל ספר, והדבר מצא חן בעיניי בשעתו, אבל בהבחיני במגמה הכללית, אני חש שיש כאן אולי יותר מזה. שכפל המשמעות נושא משמעות בפני עצמו.

מה היא משמעות זו?

אני לא בטוח. מרגיש שזה אולי קשור ל"תלת מימד". עולה לי קוביית נקר:

ושתי הדרכים שבה ניתן לראותה, פעם פאה אחת שלה בולטת קדימה והשנייה מאחור ופעם להפך. שתי פרשנויות שונות של ההתפרשות במרחב.

ונראה שהממשות, כתלת מימד לא נמצאת באף אחת מן הפרשנויות הללו אלא במרווח ביניהם.

וכך גם שמות ספריי, אולי, מרמזים על המממשות התלת ממדית הזו, שצפונה במרווח בין פרשנות אחת לפרשנות שנייה. בין פנים לפנים, בין אדם לאדם. שבתי אל הדיאלוג – אותו דבר שאי אפשר לכנס לתוך שום אובייקט מונולוגי והוא הומה ורוטט נוכחות בתהליך הפרשנות היוצר.

*

והנה עוד מספריי עם כותרת כפולת משמעות: "הורות לחירות", "מסה על הזוגיות", "שאלת העוצמה", "פינוקיו יורד מן הפסים". ואפילו "בגדי הקבצן" שהבחירה ב"בגד" באה להישען על שורש ה"בגידה".