שפת העשייה – וכך זה מתחיל…

1.

יש דברים, כמו מים וקמח, שאי־אפשר להבחין בהם בין לשון יחיד ללשון
רבים – הם חומר רציף שאפשר למזוג ממנו כמויות, אבל לא לספור בו
יחידות (מים אחד, שני מים, שלושה מים וכן הלאה).
גם דברים כמו צאן, שאומנם אפשר לזהות בהם יחידות – כבשים ועיזים
– מנקודת מבט אחרת הם פשוט כמות וגם להם אין לשון יחיד.
כך, בהמשלה, אפשר גם להבחין בין עשייה למעשה.
במישור הפשוט: עשייה היא משהו מתמשך )כמו חומר רציף( ואילו
למעשה יש אופי של יחידה המוגדרת על ידי גבולותיה (כמו שם של
אובייקט מוגדר וניתן לספירה: הוא עשה כך וכך מעשים).

2.

מטבע הדברים חלקי העשייה נוטים להיות דומים זה לזה, כמו המים
שדומים לעצמם, ואילו המעשה מורכב מחלקים מופרדים ושונים זה
מזה, אשר רק בהרכבתם יוצרים שלם – מעשה.
מתוך כך גם מתברר משהו על האופי השונה של שניהם:
העשייה, כמו יין, מוגדרת על ידי פנימיותה, שהיא אותה איכות המפכה
בכל חלק וחלק שלה. החלק אינו שונה מן השלם.
מעשה, לעומת זאת, מוגדר מבחוץ, ומשמעותו בשלמותו. השלם שונה
במהותו ובתכונותיו מכל חלק שלו.
ריצה יכולה להיות דוגמה לעשייה – כל חלקיה דומים.
נטיעת עץ יכולה להיות דוגמה למעשה – חלקיה שונים.
אדם רץ לא צריך להשלים את פעולתו כדי שנוכל להגיד עליו שהוא רץ
)בלשון עבר( – הוא רץ גם אם עשה זאת רק במשך שתי דקות.
אבל, אדם שנוטע עץ, צריך להשלים את פעולת נטיעת העץ, כדי שנוכל
לומר עליו )בלשון עבר( שהוא נטע עץ, שכן רק הפעולה בשלמותה היא
מעשה. אם חפר את הבור ולא הניח בו דבר – נתקשה לומר שהוא נטע
עץ. הוא לא עשה את המעשה הזה.