פינוקיו יורד מן הפסים

על הספר:

זהו מחקר אל תוך הכוחות המרכיבים את חרושת הנורמאליות. ניסיון לחשוף את מנגנוני הכוח שעומדים מאחורי חרושת זו ובירור השפעתם על האדם. מה טיבם של כוחות אלה ששואבים אותנו אל המסלול וסוחפים אותנו הלאה ממנו? כיצד הם מגולמים בפרקטיקה היומיומית של הבית-ספריות? לא רק הבית-ספריות שהיא נחלת בית הספר, אלא בעיקר זו הממלאת את חיינו לאורכם ולרוחבם. פינוקיו רצה להיות ילד אמיתי, אבל הוא החליק פעם אחר פעם מן המסלול. במקום ללכת לבית הספר הוא התפתה ללכת למקומות אחרים. הוא עשה הכול כדי לחזור למסלול, אבל ככל שהתאמץ יותר כך התרחק מיעדו.

וכך זה מתחיל:

"יום אחד החליט א' שהוא רוצה ללכת לבית-ספר. אמרו לו שזה קשה, משעמם, מיותר, אבל סקרנותו לא הניחה לו. משהו משך אותו לבית-הספר, משהו שהוא התקשה להסביר להוריו.

כך קרה שמקץ ימים לא רבים הוא מצא את עצמו בשיעור היסטוריה בכיתה ז'. הפעם הראשונה שלו בבית-ספר.

בתחילת השיעור עוד ישב על כיסאו החדש במתיחות מסוימת, אבל לאחר רבע שעה הוא התרווח בהקלה. זה לא היה קשה. למעשה, זה היה ממש מעניין. אם כך יהיו כל שיעורי בית-ספר זה יכול להיות נפלא. מה יכול להיות טוב יותר מכך שיספרו לך כל יום, כל היום, סיפורים? אמנם היה משהו קצת מוזר באופן בו סיפרה המורה את הסיפור. כשאביו סיפר לו סיפורים היסטוריים הוא ממש שמע את הלמות פרסות הסוסים. כאן הוא היה צריך לאמץ את דמיונו. היא גם השתמשה במילים קצת מוזרות, ועוד יותר מכך היה לה טון דיבור מסוים… אבל זה לא ממש הפריע. בשלב מסוים הוא התפרץ ושאל אם היו שם בליסטראות. המורה חייכה אליו, אמרה שאצלם מצביעים כשרוצים לשאול שאלה, וחוץ מזה היא לא יודעת. זה היה מוזר, אביו לבטח לא היה מחמיץ פרט כזה…"