חמישה ימים על שפת האמת

כריכה רכה / 120 עמוד

הוצאת פרדס, 2012

על הספר:

מה הוא שעושה את הדיבור לדיבור של אמת?

אין זה רק תוכנו, אלא החירות הנמצאת בלבו – האדם המדבר.

הגישה המוצגת כאן רואה ב"אמת" עניין שהוא רחב משאלת ההתאמה בין מילים למציאות. למעשה, ייתכן שהרבה מתחושת השכול של האדם קשורה לכך שהתרגל להתייחס למילים ולאמת באופן טכני. מתוך כך הוא איבד בהן עניין, ופנה לחפש את גאולתו הרחק משם, כשהוא מוותר מכל וכל על כוחו של דיבור אמת להציבו מחדש בממשות.

ספר זה עומד לגמרי בזכות עצמו. אבל בד בבד הוא גם השלישי והסוגר בסדרה של שלושה ספרים העוסקים בפילוסופיה הנוודית. (השניים הקודמים: "אל הממשות" (פרדס, 2009), "מעבר לצריך ולראוי"

וכך זה מתחיל:

"אחר כך, בחדרי חדרים, הוא עשוי להתעורר משנת צהריים חטופה כשלבו עולה על גדותיו בתוגה שאין לה סוף. דומה שכל תא ותא בגופו מתאבל בעצב חסר תחתית, משמיע קינה ארוכה שאליה הוא נעור מבוהל ולא מבין.

אבל כשהוא חוזר אט אט לעולם הזה, מתגנב החשד ללבו: התוגה הזו לא נולדה היום, כבר שנים היא שוכנת במעמקים. אולי אפילו לא במעמקים האישיים שלו, אלא באילו שהם מעמקים. משם היא פורצת את דרכה בדמדומים בין שינה לערות, מנצלת את הסדקים בשגרת ההישרדות היומיומית כדי להודיע על קיומה.

בדרך כלל תחושת התוגה הולכת ודועכת במהירות, מותירה רק משקע של מרירות כמעט פיסית, אשר צובעת את יתרת היום ברגזנות קלה…"