על הספר:
עלה בי הרצון לכנס את כל מה שכתבתי לאורך השנים בנושא הערך העצמי אל תוך מקום אחד, ולראות איך הוא נאסף לתמונה שלמה, שבה אני יכול להתמצא מחדש. בתהליך הזה ביקשתי לסדר כל דבר למקומו, לבחון את החופף, להסיר את המיותר, לדייק את המושגים, להרגיש מה חסר, ובאופן כללי לסגור פרק, כדי שאוכל להמשיך הלאה מכאן.
זמן מה תהיתי לגבי המוטיבציה שלי בעניין הזה. בדרך כלל אני משתדל לדמיין אדם מסוים שאני רוצה להועיל לו בכתיבתי, ואילו כאן, משום מה, זה לא התאים. בסוף נזכרתי בבני בן השבע, שאוסף מכשירים חשמליים מפינת המחזור ומפרק אותם, סקרן לראות את מה שבפנים. ראיתי שכך גם אני. לא דווקא רוצה לתת מענה למי שסובל, או לנסח איזו אמת שעוזרת, או אפילו לשתף בחוויה – בעיקר אני מעיר את הלומד, רואה בטקסט הזה מרחב של חקירה פתוחה, נהנה לפגוש ולצלול לעומק.
וכך זה מתחיל:
"מספרים על הדאלי־למה שביקש לברר ממה הכי סובלים תלמידי הבודהיזם שבאים מן המערב, והופתע לשמוע שוב ושוב שהם סובלים בעיקר משנאה עצמית. "שנאה עצמית? מה זה?" מסתבר שבטיבטית אין מושג מקביל לזה.
אני לא יודע עד כמה הסיפור הזה נכון. לאוזניי המערביות הוא נשמע על גבול הבלתי־אפשרי – ממה עוד אפשר לסבול חוץ מאי־אהבה עצמית? (בהנחה שאנחנו מבחינים בין כאב פיסי לסבל נפשי).
אבל בכל אופן, זה מחדד לי את הצורך להתעכב על המהות של הדבר הזה, לפני שאני בא להציע לו תשובה…"
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.